כשפוגשים אותנו, את מי פוגשים?
מה נרצה שתהיה החוויה של להיות איתנו?
איזה זיכרון ישאר?
לא, אני לא מדברת על לרצות אחרים
אלא על לרצות את עצמנו.
לבדוק ולוודא שההתנהגות שלנו
מבטאת את מי שאנחנו רוצים להיות.
בעצם, זה מצפן פנימי מאוד חזק
שלוקח אותנו מהמקום התגובתי על אוטומט,
למקום שבוחר.
לדוגמא, אפשר לשים לב לשפת הגוף שלנו,
לטון הדיבור – האם הוא קצר וחסר סבלנות,
מתובל בציניות ועוקצנות כי אנחנו בעומס
או שיש לנו אפשרות להאיר פנים
ולשדר פתיחות וקשב.
מודעות מאפשרת בחירה.
השיר הקסום הזה לוקח אותי
לשאלה איזה שיר הייתי רוצה
שהילדים שלי יכתבו עלי.
וזו כבר ממש הנעה לפעולה.
