מנהלים ומנהלות שאני פוגשת כל יום מרגישים החמצה גדולה.

נתנו להם תפקיד, שהוא הזדמנות גדולה, והם מרגישים שהם לא ממלאים אותו בצורה הטובה ביותר.
הם מרגישים, שכדי למלא אותו בצורה הטובה ביותר הם מוותרים על המשפחה שלהם ועל החיים שלהם.
בשורה התחתונה, הם יוצאים קרחים מכאן ומכאן.

הם גם לא ממלאים את התפקיד שלהם כפי שהם יודעים שהיו יכולים והם גם משלמים מחירים אישיים כבדים.

אפילו מנהלים שמקבלים שבחים במקום העבודה יודעים שהם ממצים רק חלקיק קטן מהפוטנציאל האמיתי שגלום בהם.
אותם שבחים שהם מקבלים הם לא תגמול הולם על המחיר הכבד שהם משלמים גם בחיים האישיים שלהם.

שגרת הניהול יכולה להיות קשוחה. כמו מרוץ שלא נפסק.

בכל רגע צץ משהו חדש שצריך לטפל בו, כולם צריכים ממך משהו כאן ועכשיו.
אין לך פניות להגיע לכל מה שחשוב והרבה מהזמן שלך מתבזבז על ביורוקרטיות ועל זוטות.

תחושת האחריות הגדולה מלווה אותך כל הזמן. גם בערב, בסופי שבוע ובחופשות.
אבל יש פער גדול בין הפוטנציאל והידע שלך לבין מה שמצליח להתממש בפועל.

קשה להחזיק מתח כזה לאורך זמן. וזה לא הקושי היחיד.

הבעיות איתן צריכים להתמודד היום מנהלים ומנהלות הן יותר ויותר מורכבות.
זה לא רק מה שקורה עכשיו, בתקופת הקורונה, שזה מצב קיצוני מתמשך.
העולם משתנה בקצב מהיר.
הרבה פעמים קשה לזהות מה בדיוק הבעיה איתה מתמודדים והוודאות היחידה היא, ששינויים יוסיפו לקרות.

גם שוק העבודה משתנה ומה שנחשב בעבר ניהול טוב הוא כבר לא מספיק.

בנוסף לציפייה הרגילה לאפקטיביות וליעילות יש ממך ציפייה גדולה ליצירתיות ולחדשנות.
יש הרבה יותר דגש על חוויית העובדים, ועל ההכרח להנהיג  ולספק להם משמעות, חיבור ומרחב להתפתחות אישית ומקצועית.

אבל אין באמת מקום או זמן לעסוק בחוויה ובהתפתחות שלך עצמך.
גם המכונית הטובה ביותר בעולם לא תגיע רחוק עם מיכל דלק ריק.

ועם כל זה עליך להתמודד לבד.

אחד האתגרים הגדולים ביותר בתפקיד הניהולי הוא שאין כמעט הכוונה.
אין עם מי להתלבט לעומק או לשתף במה שעובר עליך באמת. כי הרי מצופה ממך לשדר ביטחון, שליטה והצלחה.
וככל שהתפקיד שלך בדרגה יותר בכירה – כך הבדידות שלך יותר גדולה.

מצאתי שישנן 3 אסטרטגיות נפוצות, אך גרועות, להתמודדות עם המצב הזה.

אני מנהלת כבר למעלה מ 15 שנה, עם מומחיות מקצועית במדיניות שוק העבודה (MPA בהצטיינות).
באחד התפקידים האחרונים שלי הובלתי שירות בתחום התעסוקה לכ- 12K ארגונים בישראל, במגזר העסקי והציבורי.
בשנים האחרונות הכשרתי, אימנתי וייעצתי ליותר מ- 650 מנהלים ומנהלות, ביניהם אנשים בתפקידים בכירים מאוד.

לפני כמה שנים רציתי להבין יותר לעומק את העולם של מנהלים ומנהלות כמוני.
רציתי לדעת איך הם מתמודדים עם האתגרים שבתפקיד.
ראיינתי 200 מנהלים ומנהלות ממגוון ארגונים ותפקידים בארץ, שנפתחו בפני ושיתפו אותי בהתמודדות שלהם.

מצאתי שיש 4 אסטרטגיות התמודדות נפוצות. אבל מתוכן רק אחת באמת טובה.

אסטרטגיה אחת היא לקום ולעזוב.

לפרוש מהתפקיד ולהישאר בארגון בתפקיד לא ניהולי, לעזוב את הארגון לתפקיד ניהולי אחר או לעזוב את הארגון לתפקיד לא ניהולי.

היתרון באסטרטגיה הזו היה, שהכאב נפסק. לפחות לזמן מה הייתה תחושת הקלה משמעותית.
אבל לאסטרטגיה הזו היה מחיר כבד. מי שבחרו בה ידעו שהם לא הצליחו להתמודד עם האתגר שבתפקיד. הם סחבו איתם פגיעה בתחושת המסוגלות העצמית שהעיקה עליהם. זה היה יותר ממכה קלה בכנף. גם אם הם התנהגו כלפי חוץ כאילו הכל בסדר, בינם לבין עצמם הם החזיקו תחושת מרמור ואכזבה.

אסטרטגיה שניה היא להתנתק רגשית.

זו אסטרטגיה שרווחה בקרב גברים, אבל היו גם נשים שאימצו אותה. מי שפעלו בה יצרו מסך בינם לבין הרגשות שלהם. גם כאן, הייתה תחושה של הקלה. מה שלא לוקחים ללב לא כואב. עם עור עבה הם יכלו להתעמת ולהדוף חיכוכים בלי להתרגש.

אבל לאסטרטגיה הזו יש שני מחירים כבדים. המחיר הראשון הוא שהמסך יורד ללא הבחנה בכל תחומי החיים. וכך, גם אם לא התכוונו לכך, הם יצרו מחיצה בינם לבין האנשים היקרים להם. עם הזמן הם הרגישו פחות שמחה, פחות תשוקה, פחות הנאה. בינם לבין עצמם הם הודו שהצבע בחיים שלהם דהה.

המחיר השני הוא, שהזמנים השתנו. היום זה כבר ידוע שניהול מנותק רגשית מביא תוצאות פחות טובות. הוא יוצר סביבת עבודה קשה. לא מחבר, לא מניע אנשים ולא מקדם שיתופי פעולה. היום מחפשים בעמדות ניהול מנהלים עם אינטליגנציה רגשית גבוהה.

אסטרטגיה שלישית היא להשלים עם המצב.

מי שאימצו את האסטרטגיה הזו חשבו שכדי להישאר בתפקיד הניהולי עליהם לוותר על איכות החיים שלהם או להתפשר על ההצלחה בקריירה.
גם אם כלפי חוץ שידרו שהכל בסדר, בפנים הם החזיקו תסכול גדול.

הם לא הרגישו שהם ממצים את עצמם אלא שהם “סוחבים” חיו בסוג של הישרדות, תוך ציפיה שבזמן כלשהו בעתיד יקרה שינוי שישפר את מצבם.
ההנאה שלהם בתפקיד הלכה ופחתה. הם הרגישו שהם חיים בשביל העבודה הם השקיעו הרבה אנרגיה בדיאלוג עם הקול הפנימי שלהם. הקול הזה חזר והתריע שחייבת להיות דרך אחרת. הם דיווחו על תחושת החמצה גדולה והרגישו שהם מבזבזים שנים יפות מהחיים.

המצב השפיע לרעה גם על החיים שלהם מחוץ לעבודה. מתחים בבית, חוסר סבלנות, עייפות מתמדת.
רבים מהם סבלו ממצב בריאותי או רגשי רעוע. סטרס, נדודי שינה, השמנה ובעיות גב היו התופעות הקלות יחסית שתיארו לי.

אך יש גם דרך אחרת!  פגשתי מנהלים ומנהלות שפיצחו את זה!

גם להם היה עודף של משימות וגם הם התמודדו עם בעיות ללא סוף, אבל הם דיווחו על עניין, הנאה וסיפוק בעבודה.
הם היו מרוצים מההספק שלהם ומאיכות העבודה שעשו. הם הרגישו שהם מחלקים את הזמן שלהם בצורה טובה בין העבודה, המשפחה והתחביבים שמשכו אותם.
למרות שהיו בעשייה מתמדת, הם לא הרגישו במרוץ.

המנהלים הללו הרגישו שהם מכוונים ומעצימים את העובדים שלהם, דיווחו שהם מצליחים לקדם יוזמות שחשובות להם ודיברו עליהן בהתרגשות.
הם הרגישו מלאי אנרגיה בדרך כלל והיו מרוצים ממצב בריאותם.

הם לא היו שונים במהותם מהמנהלים והמנהלות שאימצו את 3 האסטרטגיות האחרות.
לא היו הבדלים של ממש בתפקידים או בארגונים.

מה היה הסוד שלהם?

היה להם ארגז כלים אחר!

ההבנה הזו גרמה לי לחקור את האסטרטגיה הזו יותר לעומק ולהבנות אותה לכדי שיטה שניתנת להעברה.
כך פיתחתי את שיטת הניהול האותנטי.

כיום אני עובדת בשיטה הזו, מכשירה ומלווה לפיה צוותי ניהול בארגונים וגם מנהלים ומנהלות בתהליכים אישיים.
זה מה שאומרים עלי הלקוחות שלי: